שותפים המבקשים לייסד שותפות עושים זאת עם מי שלדעתם החיבור איתו יפיק רווחים ויצמיח תועלת וערך לטווח ארוך. מטבע הדברים בתחילה שורה האופטימיות והעתיד נראה ורוד ומבטיח.
עם זאת, ניסיון החיים מלמד למרבה הצער, כי שותפות, ככל מערכת יחסים, עלולה ברבות הימים לעלות על שרטון ואף השותפים הקרובים ביותר עלולים להסתכסך ולהיהפך ליריבים מרים.
במקרים כאלו אין מנוס מסיום מערכת היחסים ביניהם ופירוק השותפות, ככל האפשר תוך מזעור הפגיעה בעסקי השותפות והשותפים עצמם כמו גם בצדדים שלישיים כגון עובדים, לקוחות וספקים

.
אופן פירוק השותפות

שותפות לתקופה קצובה- כאשר המדובר בשותפות קצובה בזמן אזי השותפות מגיע לקיצה בתום התקופה הקצובה כפי שנקבע בהסכם שבין השותפים.
שותפות לתקופה לא קצובה- במקרה בו לא הסכם השותפים לא הגביל את תקופת השותפות, קובעת פקודת השותפויות כי פירוק של שותפות לתקופה בלתי מוגבלת, ייעשה עם הודעת שותף על רצונו לפרק השותפות. משמע, עם מתן הודעה של אחד השותפים יחל הליך פירוק השותפות ויום מתן ההודעה הוא מועד הפירוק (אלא אם כן נקבה ההודעה מועד אחר).
כל אשר נדרש משותף הרוצה בכך כי יודיע על רצונו “להותיר את החבילה”. הדין אינו רוצה ואף אינו יכול להשכין שלום בין שותפים המתקשים לחיות יחדיו ועל כן מוענקת לכל שותף הזכות והיכולת להודיע על פירוק השותפות.
במסגרת הליך הפירוק יש לערוך התחשבנות בין השותפים בדבר זכויות וחובות השותפות. ככלל ובכל הנוגע למערכת היחסים הפנימית שבין השותפים, קובע הדין, כי תחילה יסולקו חובות השותפות לצדדים שלישיים מתוך רווחי השותפות וככל שאין רווחים או הון בשותפות, ישלם כל שותף סכום יחסי לפי שיעור זכותו בחלק מרווחי השותפות. לאחר סילוק החובות ישולמו הוצאות הכרוכות בפירוק השותפות ורק לבסוף וככל שנותרו יתרות כלשהן בקופת השותפות, יחלקו ביניהם השותפים בהתאם לחלקו היחסי של כל שותף.

“פירוק טכני”- המשך קיומה של שותפות לאחר פרישתו של שותף
עם זאת, אף במקרים של סכסוכים מרים בהם ברור כי לא ניתן להמשיך בקיום השותפות, לא תמיד פירוק הוא האפשרות הרצויה. קיימים מקרים בהם קיימת חשיבות מיוחדת לשמירה על המשך קיומה של השותפות והנזקים בחיסול עסקיה של השותפות עולים על התועלת שבדבר. כך לדוגמא במקרים בהם מדובר בשותפות מקצועית, למשל של בעלי מקצועות חופשיים ונותני שירותים כגון של עורכי דין, רואי חשבון או סוכני ביטוח, ברור כי טובתה של השותפות, כמו גם של לקוחותיה, טמונה בהמשך קיומה כעסק פעיל ובשמירה על רציפות עסקיה.

במקרים כאלו עדיף כמובן שהשותפים המסוכסכים ינסו להגיע ביניהם להסכמה על הפרדת כוחות בדרך של פרישה של אחד השותפים המסוכסכים תוך הסדרת זכויותיו, על מנת שהשותפות תמשיך לפעול עם מינימום של זעזועים והיציבות בעסקיה תישמר.
ואולם הפתרון הרצוי לא תמיד מסתייע- זאת משום שבהתאם להוראות הפקודה, אין סמכות לשום רוב של שותפים להביא להרחקתו של שותף מהשותפות אלא אם כן הדבר הוסדר בהסכם שבין השותפים. היינו, אפילו כל השותפים מעוניינים להרחיק שותף עימו הם מסוכסכים, הרי שבהעדר הסכם מפורש, הם אינם זכאים לעשות זאת.
המשמעות כמובן מרחיקת לכת: שותף אחד, בודד ויחיד יכול להתעקש ולכפות על שאר השותפים את קיומו בשותפות ובכך למעשה להנציח את הסכסוך ביניהם, להכביד על ניהול השותפות ולהסב לה נזקים, עד אשר יאלצו שאר השותפים לקבל את תנאיו ואת המחיר שיכתיב להם על מנת ש”יואיל” לפרוש מהשותפות.
על מנת למנוע מצב בלתי רצוי זה פיתחו בתי המשפט, במהלך השנים, את האפשרות של “פירוק טכני”, במסגרתו יש לבית המשפט סמכות להורות על עריכת התחשבנות בין הצדדים השותפים. זאת בדרך של פדיון חלקו של השותף היוצא מבלי לחסל את עסקי השותפות.

במקרים מסוג זה המסגרת החדשה באה בנעליה של השותפות הישנה לכל דבר ועניין, כך שהשותף הישן הופך לנושה של המסגרת החדשה (אם כי לנוכח מעמדו המיוחד – אין הוא נושה רגיל של השותפות).
בהתחשבנות זו זכאי השותף הפורש לקבל מן הרווחים שהגיעו מאז הפירוק את מה שניתן לזקוף, לפי דעת בית המשפט, לשימוש בחלקו שבנכסי השותפות. התחשבנות זו נעשית בעזרת מומחה שממנה בית המשפט לשם בדיקת נכסיה, רווחיה והתחייבויותיה של השותפות.

מהם הזכויות להם זכאי השותף הפורש? על כך במאמר הבא.